ספרייה
כל ההוגים, פסקי הדין והמונחים — במקום אחד, עם קפיצה ישירה לפרק.
החוקה כמכשיר קומוניקטיבי — מדוע חשוב (לא רק אינסטרומנטלית) לעגן את איסור העבדות או את נישואי בני אותו מין ב חוקה , ולא רק בחוק? הבחירה במסלול החוקתי נובעת מתפיסה שלמשפט ערך אינטרינזי: החוקה היא מכשיר קומוניקטיבי שבו אנו מצהירים…
" nonsense upon stilts " — כתועלתן, בנת'אם ראה בזכויות (הטבעיות) שטות מנופחת — " nonsense upon stilts ". אין "טוב" כשלעצמו מלבד סך הטוב של הפרטים. הזכות היא לכל היותר מכשיר למקסום התועלת המצרפית. כל עוד ההגנה על זכות פוגמת במקסום…
הגרסה הישנה — המשפט הוא פקודה : הבעת רצון מצד גורם, שהפקוד יעשה או יימנע מלעשות דבר. הפקודה נבדלת מבקשה בכך שלצידה סנקציה — לפוקד יש כוח אפקטיבי לאיים בענישה על אי-ציות. המשפט כולו נשען, לדבריו, על ההרגל לציית, והופך את המשפט…
עמדת הליבה — תשובת הפוזיטיביזם נכונה כנקודת מוצא אך אינה שלמה : המשפט כולל לא רק כללים אלא גם עקרונות (סטנדרטים). מכך נובעות שתי טענות מנוגדות לפוזיטיביזם: היקף המשפט — יש תשובה משפטית לכל שאלה; שיקול דעת — אין שיקול דעת חזק…
ליבת הניתוח — טעם pre-emptive : כשהסמכות פוקדת, הטעמים מסדר ראשון החלים עליי נבלעים בתוך הפקודה. הסמכות סוכמת את הטעמים החלים עליי ומנפיקה הנחיה כיצד לפעול — אני רואה את הוראתה כטעם המחליף את הטעמים שלי מסדר ראשון. ניתוח נורמטיבי…
המשפט = ניבוי: ״ניבוי של פעולות השופטים, ולא דבר יומרני יותר מזה — זהו המשפט.״ המשפט אינו מערך נורמטיבי מנחה אלא מערך צופה-פני-עתיד שבוחן מה השופטים יעשו בפועל . תקיפת הלוגיקה: כשל מרכזי בתורת המשפט הוא הטענה שהמשפט מבוסס על…
״מה ששופטים, עורכי דין וגורמי אכיפת החוק עושים לגבי מחלוקות — זה , בעיניי, הדין עצמו.״ (בדומה לתיאוריית הניבוי של הולמס.) המשפט הוא מה שקורה בפועל בשדה, לא סט כללים מופשט על הנייר.
עצה שיפוטית לעורכי דין: ״הדרך לנצח בתיק היא לגרום לשופט לרצות להכריע לטובתך — ורק אז לצטט תקדימים שיצדיקו הכרעה כזו.״ מדגיש את סדר הפעולות ההפוך מהפורמליזם: ההכרעה (האינטואיטיבית/הערכית) קודמת, וההנמקה המשפטית באה אחריה…
״עקרונות משפטיים נוטים להגיע בזוגות — העיקרון של התובע והעיקרון של הנתבע.״ המסקנה: המשפט אינו מכתיב מסקנה אחת; לכל צד יש עיקרון תומך, והבחירה ביניהם אינה מוכתבת על ידי המשפט עצמו (ולעתים משרתת את האינטרס של הטוען).
זכויות כמכשיר של אגואיזם — הזכויות הן חלק מ"מבנה העל" של החברה הקפיטליסטית — כמו המוסר, הדת והאידיאולוגיה — שתפקידו לשרת את יחסי הייצור ולהעניק לגיטימציה להיררכיה המעמדית ולאי-השוויון. הזכות (ובעיקר הזכות לקניין) היא "מגן" או…
העמדה שמרקס תוקף — ליהודים הייתה «קטגוריה פוליטית» באירופה — זכויות וחובות שונות מאחרים. באואר טען: כדי לזכות את היהודים ב אמנציפציה (שחרור ושוויון זכויות), יש להפריד אותם מהיהדות — לוותר על הזהות הדתית כתנאי לשוויון. מרקס מבקר:…
התזה המרכזית: התחזקות כוחם של בתי המשפט והמעבר לחוקתיות ולביקורת שיפוטית אינם נובעים רק מרצון להגן על זכויות או לחזק דמוקרטיה — לעיתים קרובות הם תוצאה של אינטרס של אליטות פוליטיות, כלכליות ומשפטניות לשמר את כוחן . כשהאליטות…
עמדת היסוד — «גברי» ו«נשי» הם מושגים פוליטיים, לא ביולוגיים — מובְנים חברתית. אין טבע נשי/גברי אוניברסלי. התוכן החברתי: להיות גבר = דומיננטיות, שליטה, עליונות; להיות אישה = כפיפות, חולשה, נחיתות. הגבר מכונן את האישה לפי צרכיו.…
הניסוי : שאלה נערים ונערות בני 13–15 מה יעשו אם קרוב חולה זקוק לתרופה יקרה. הנערים אמרו שיפרצו/יגנבו את התרופה; הנערות אמרו שיפנו אל לב הרוקח ויסבירו את המצב. ההבחנה : «אתיקה של זכויות» ( justice ) — ניתוח לוגי של התנגשות בין…
Purposiveness — ההבחנה המרכזית אינה בין "אובייקטים חופשיים" אלא בין יכולת הבחירה עצמה — היכולת להציב מטרות ( Purposiveness ) — לבין מושאי הבחירה (המטרות עצמן, חפצים ואמצעים בעולם, Purposes/Things ). הזכות מגנה על היכולת להציב…
עקרון הפגיעה ברגשות — בספרו The Moral Limits of the Criminal Law הציג את עקרון הפגיעה ברגשות (offense principle) : לפעמים מותר לאסור התנהגות פוגענית גם אם היא אינה גורמת נזק במובן הצר. דוגמת האוטובוס: נוסע חווה מעשים פוגעניים…
הגמול הוא הטעם היחיד המצדיק את המשפט הפלילי; שיקולים אחרים (כמו מקסום רווחה) אינם רלוונטיים בו. ייתכן שעמדתו מתיישבת עם עמדת הטעמים הכלליים — הוא אינו טוען שהגמול ייחודי למשפט, אלא שהטעם של גמול תמיד גובר על יתר הטעמים במסגרתו.…
ויינריב: צדק מתקן הוא הטעם היחיד הרלוונטי לדיני נזיקין; מקסום רווחה או צדק חלוקתי הם עבורם "אינסטרומנטליים" בלבד. דאף: מניעת אבטלה היא טעם כללי טוב אך אינה רלוונטית למשפט הפלילי — לא כל טעם כללי חל על כל תחום.
ויינריב: צדק מתקן הוא הטעם היחיד הרלוונטי לדיני נזיקין; מקסום רווחה או צדק חלוקתי הם עבורם "אינסטרומנטליים" בלבד. דאף: מניעת אבטלה היא טעם כללי טוב אך אינה רלוונטית למשפט הפלילי — לא כל טעם כללי חל על כל תחום.
עמדת החשיבות היחסית — בספרה Against Autonomy: Justifying Coercive Paternalism מרחיבה את ההצדקה גם לפטרנליזם קשה. יש לבחון כל מקרה לגופו: כשטעם קידום הרווחה חזק יותר מהעדר ההסכמה — הפטרנליזם מוצדק; וכשההפך — פסול. ההבחנה קשה/רך…
פטרנליזם ליברטריאני / nudge — העיקרון: "ארכיטקטורת הבחירה" — עיצוב הסביבה כך שיתקבלו החלטות טובות יותר, בלי לכפות. דוגמאות: הצבת מזון בריא בגובה העיניים בקפיטריה; רישום אוטומטי לחיסכון פנסיוני עם אפשרות ביטול קלה (default bias) .…
הטענה הראשונה — האם ביהמ"ש מחליט טוב יותר? וולדרון: ביהמ"ש אינו גוף טוב יותר. בשימוש בסעיפי חוקה הדיון נעשה מילולי ורטורי, נדבק ללשון, ואינו עוסק בתכנים המוסריים הכלליים שצריך; אילו הציבור היה מחליט, היה ויכוח מהותי על השאלות…